דלאריה נ' מעין אנרגיה ואחזקות בע"מ

החלטה

לפני בקשה לביטול עיקול שהטילה המשיבה בלשכת ההוצאה לפועל בתיק מס' 20-03265-13-2, על כספי המבקשת המצויים בבנק דיסקונט.

המשיבה פתחה את תיק ההוצאה לפועל כתביעה על סכום קצוב ע"ס 20,956 ₪, לטענתה בגין סחורה שסופקה למבקשת ותמורתה לא שולמה לה.

המבקשת טענה בבקשתה כי ביום 13.3.13 המציאה המשיבה אזהרה למשרדו של ב"כ המבקשת, על כן עומדת למבקשת הזכות להגיש בקשת רשות להתגונן תוך 30 יום ולמעשה עד ליום 21.4.13, זאת הואיל וחלה פגרת הפסח אשר אינה באה במניין הימים החל מיום 25.3.13 ועד 1.4.13.

לטענת המבקשת , ביום 21.4.13 התייצב שליח מטעמה בלשכת ההוצאה לפועל לשם הגשת ההתנגדות, אך פקידת הוצאה לפועל סירבה לקבל את ההתנגדות ללא בקשה להארכת מועד, הואיל וחלף המועד. שליח מטעם המבקשת התייצב למחרת היום 22.4.13 והגיש ההתנגדות בצרוף בקשה להארכת מועד.

ביום 9.5.13 התברר למבקשת כי הוטל עיקול על חשבונה מאחר והליכי ההוצאה לפועל לא עוכבו.

הוסיפה המבקשת לטעון כי העיקול גורם לשיתוק מוחלט של פעילותה הכלכלית של החברה.

מנגד, המשיבה העלתה טענה ביחס לאי צרוף תצהיר מטעם מבצע המסירה של בקשת הרשות להתגונן.

כמו כן, המשיבה ציינה כי הואיל והמועד נקבע בחיקוק על המבקשת היה להניח תשתית עובדתית משפטית לקיומו של "טעם מיוחד" לאיחור.

המשיבה טענה כי היה המקום לצרף תצהיר מטעם פקידת ההוצאה לפועל המסרבת לקבל את בקשת הרשות להתגונן.

לטענת המשיבה – לא מתקיים "טעם מיוחד" למתן הארכה.

ביום 28.4.13 ניתנה החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל כי הבקשה להארכת מועד תידון במסגרת הדיון שיקבע בהתנגדות. בזמנים אלה הליכי ההוצאה לפועל לא היו מעוכבים ואילו רק ביום 9.5.13 ניתנה החלטת כב' הרשמת לפיה ההליכים בתיק יעוכבו בהפקדת סך 2,000 ₪.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בבקשה בתגובה ובתשובה וכן במסמכים המצורפים נראה כי נוצר בלבול במועדים ואבאר;

משהוגשה האזהרה למבקשת עומדים לה 30 ימים להגשת בקשת הרשות להתגונן/התנגדות כאשר מוגשת תובענה לסכום קצוב.

אין מחלוקת בין הצדדים ביחס למועד המצאת האזהרה אשר הינו 13.3.13.

בספירת הימים נראה כי החל מיום 25.3.13 ועד ליום 1.4.13 חל חג הפסח אשר אינו בא במניין הימים, פועל יוצא כי המועד האחרון להגשת בקשת הרשות להתגונן/התנגדות הינו 20.4.13 ועל כן משהגיע השליח מטעם המבקשת נתקל בסירוב פקידת ההוצאה לפועל לקבל את בקשתו ללא בקשה להארכת מועד.

הנה כי כן, בקשה הרשות להתגונן הוגשה שלא במועד ועל כן היה המקום לצרף לה בקשה להארכת מועד, אך חשוב מכך הטלת העיקולים במסגרת תיק ההוצאה לפועל הייתה כדין הואיל ולא היה מקום לעכב את הליכי ההוצאה לפועל.

לאחר עיון בבקשה ובתגובת המבקשת לא מצאתי טעם ו\או טענה ביחס לאיחור המבקשת במועד להגשה.

מנגד, לא מצאתי בטענות המשיבה מדוע יש להתיר את העיקול על כנו., בתוך כך לא עמדה המשיבה מה חשש ההכבדה לביצועו של פסק הדין ו\או מה הנזקים העשויים להיגרם כתוצאה מביטול העיקולים.

לאור האמור לעיל, הואיל ולא הונחה תשתית מספיקה לביטול העיקולים ומנגד לא הונחה תשתית ראויה מספיק להותרת העיקול ולאחר שנתתי דעתי לנזקים העשויים להיגרם למי מהצדדים וכן שקלתי את מחדלי המבקשת ביחס למחדלי המשיבה, נחה דעתי לערוך איזון ראוי והריני מורה בזאת כי המבקשת תפקיד סך של 8,000 ₪ בקופת ביהמ"ש לשם ביטול העיקולים.